הלקוח אמר בשבוע שעבר שהוא סוגר אריח עד ראשון. ראשון עבר. הצוות אמור לעלות לדירה ביום שלישי, הספק מחזיק את הכמות יומיים, ואחר כך היא עוברת להזמנה הבאה. בלי תאריך אחרון כתוב, זה נשמע כמו עיכוב שלכם, לא כמו בחירה שלא הגיעה.
שיפוץ נעצר על החלטות קטנות יותר ממה שנדמה: גוון אריח, כיוון פתיחה של דלת, גובה ברז, דגם מטבח, צבע קיר. כל אחת מהן נראית כמו הודעה קצרה. בלי יום אחרון היא נשארת פתוחה, והיום של הצוות נשרף.
מה נכנס להודעה
- מה בדיוק צריך לבחור, במילה אחת שאפשר להצביע עליה
- איפה בדירה זה יושב
- היום האחרון, עם תאריך, לא בקרוב
- מה נעצר אם אין תשובה באותו יום
- מי צריך לענות, אם יש יותר מאדם אחד בבית
הודעה שאפשר לשלוח אחר הצהריים: כדי שהריצוף בהרצל 12 יתחיל ביום שלישי, צריך את דגם האריח ואת הגובה של הפנל עד יום ראשון בערב. בלי בחירה לא מזמינים חומר ולא קובעים את הצוות. אם יש שתי אפשרויות, שולחים אותן בתמונה, לא קטלוג שלם.
יום שאפשר לעמוד בו
היום האחרון צריך להשאיר זמן להזמנה, לפריקה ולבדיקה שהגוון נכון, לפני שהצוות עולה. אם הספק צריך שלושה ימים, לא כותבים שהבחירה יכולה להגיע בבוקר של יום העבודה. כותבים את היום שלפני ההזמנה.
אם הלקוח מבקש עוד יום, רושמים את היום החדש ומה זז איתו: תור הריצוף, הצבע, או המסירה. יום נוסף בלי לרשום מה זז נראה אחר כך כמו איחור של הקבלן. אם אין תשובה ביום האחרון, שולחים שורה אחת: לא התקבלה בחירה, הצוות לא עולה, התאריך החדש ייכתב כשתגיע הבחירה.
שומרים את זה על העבודה
ההודעה נשארת עם הפרויקט, עם התאריך שנשלחה והתשובה כשהיא מגיעה. כששואלים למה השבוע היה ריק, יש שרשרת: שאלה, יום אחרון, שתיקה, צוות שלא הוזמן. בלי זה נשאר רק זיכרון שהוא התעכב עם האריח.
לא אוספים חמש החלטות בהודעה אחת. אריח לחדר רחצה הוא שאלה. ידיות למטבח הן שאלה אחרת, עם יום אחרון אחר, כי הן לא עוצרות את אותו הצוות. שאלה אחת שברור מה נעצר עדיפה על רשימה שאף אחד לא סוגר.
הלקוח יכול לאחר. מה שאתם לא יכולים זה לגלות את זה בבוקר שהצוות כבר בדרך.