יום שישי בצהריים. הדירה נעולה, הטלפון מלא הודעות, וביום ראשון בבוקר אתם מנסים לזכור אם הטיח נגמר או רק נראה נגמר, אם החומר ליום שני כבר שולם, ואם החשמלאי הבטיח לבוא או רק אמר נשתדל. שבוע בלי סגירה הוא שבוע שמשלמים עליו פעמיים: פעם בעבודה, ופעם בחיפוש.
היומן היומי תופס את היום. סגירת השבוע תופסת את מה שצריך לקרות עכשיו, לפני שהצוות מתפזר. זה לא דוח למשרד. זה דף קצר שנשאר על הפרויקט.
חמש שורות לפני המפתח
- מה באמת נגמר השבוע, לפי חדר או לפי מקצוע
- מה התחיל ולא נגמר, ומה חסר כדי להמשיך
- חומר שהוזמן ולא ירד, או שירד ולא נספר
- מי מגיע ביום העבודה הבא, ובאיזו שעה
- החלטה מהלקוח שעוד פתוחה, עם היום האחרון
אם יש יותר מדירה אחת, עושים את אותן חמש שורות לכל כתובת. לא מערבבים. טיח שנגמר בהרצל לא סוגר את הביאליק. שם הדירה בראש, אחר כך השורות.
מה לא מחכים איתו ליום ראשון
הזמנת חומר ליום שני נכתבת בשישי, לא מהמשאית. אם חסר שק מדה או ארגז אריח, הספק סגור עד ראשון, והצוות עולה לדירה ריקה. אותו דבר לחשבון של קבלן משנה שמחכה לאישור: אם השבוע ברור, רושמים מה אושר ומה נשאר בחוץ, כדי שביום התשלום לא בונים את השבוע מחדש.
תמונה אחת מהמצב בסוף השבוע מספיקה אם השורה אומרת מה רואים. קיר גמור בלי משפט הוא עוד תמונה בגלריה. קיר גמור עם השורה חדר שינה ימין, טיח סגור, ממתין לשפכטל ביום שני, הוא המשך העבודה.
מי קורא את זה ביום ראשון
אם מישהו אחר פותח את האתר, הסגירה היא מה שהוא קורא לפני שהוא מתקשר. בלי זה הוא שואל אתכם מהרכב, ואתם עונים מהזיכרון. עם זה הוא רואה מי מגיע, מה אסור לגעת, ומה הלקוח עוד לא בחר.
עשר דקות ליד הדלת עדיפות על חצי שעה ביום ראשון בבוקר. לא כותבים סיפור. כותבים מה נגמר, מה תקוע, ומי הראשון שמגיע.
שבוע סגור הוא שבוע שאפשר להמשיך. שבוע פתוח הוא שבוע שמתחילים לנחש.