העבודה נגמרה. אתם שולחים הודעה: נשאר 40,000. הלקוח עונה ששילם כבר הכל חוץ מהגמר, ושהארון לא היה בהצעה. שניכם מחפשים בוואטסאפ בין תמונות של אריחים. החשבון הסופי לא צריך ישיבה אם הדף מראה מאיפה המספר בא.
המספר הסופי הוא חיסור, לא הפתעה. הצעה שאושרה, פחות מה ששולם בכל שלב, ועוד הוספות שנכתבו לפני שהתחילו. אם אחד מאלה חסר, הלקוח לא יכול לבדוק, והוא מחכה.
מה יושב על הדף
- סכום ההצעה שאושרה, עם התאריך
- כל תשלום שכבר נכנס, עם תאריך וסכום
- כל הוספה שאושרה בכתב, עם הסכום
- מה ירד מההצעה, אם הורדתם עבודה כדי להוריד מחיר
- היתרה, ומתי היא אמורה להיכנס
דוגמה לצורה, לא מחירון: הצעה 180,000. שולם בהתחלה 50,000, אחרי הריסה 40,000, אחרי ריצוף 40,000. הוספה: הזזת נקודת מים, 3,500, אושרה לפני שהתחילה. ירד: פינוי פסולת שהלקוח לקח על עצמו, 2,000. יתרה 51,500. הלקוח רואה את החשבון בלי לשאול מאיפה.
מה לא נכנס ברגע האחרון
עבודה שלא נכתבה לפני שהתחילה לא מופיעה כהפתעה בחשבון הסופי. אם שכחתם לרשום הוספה, אומרים את זה עכשיו בשורה נפרדת, עם מה נעשה ולמה זה לא היה בהצעה. לא טומנים את זה בתוך היתרה. יתרה עגולה בלי שורות היא המקום שבו הלקוח עוצר את ההעברה.
מע״מ כתוב באותה צורה כמו בהצעה. אם ההצעה הייתה לפני מע״מ, גם היתרה לפני מע״מ, והשורה של המע״מ לבד. בלבול כאן הוא כמעט חמישית מהחשבון, והוא מופיע בדיוק כשהכסף אמור להגיע.
שולחים עם מה שסוגר את השאלות
מצרפים את ההצעה, את אישורי ההוספות, ואת רשימת הליקויים שנסגרה. לא עשרים קבצים בלי שמות. שלושה, עם שם ברור. בהודעה: מצורף החשבון הסופי. היתרה 51,500 לפי הדף. מחכים להעברה עד יום חמישי.
אם הלקוח חולק על שורה, עונים על השורה, לא על כל החשבון. מה שמוסכם אפשר לבקש עכשיו. מה שפתוח נשאר בחוץ עד שיש תשובה. לא מעכבים יתרה שלמה בגלל ויכוח על סכום קטן, ולא מוותרים על השורה רק כדי לסגור את ההעברה.
כשהדף ברור, השיחה קצרה. כשהדף הוא מספר, השיחה היא כל ההיסטוריה של העבודה.