האינסטלטור סיים את חדר הרחצה אתמול. הבוקר הרצף רוצה להתחיל. הצנרת עוד פתוחה, השיפוע של הניקוז נראה, ונקודות החשמל מסומנות בסרט. אם הקיר נסגר היום ובעוד חודש מופיעה נזילה, אין דרך לראות איזה חיבור נכשל בלי לפתוח אריח.
תמונה של עבודה נסתרת היא לא קישוט. היא הרישום היחיד של מה שיושב מאחורי הגמר. אחרי שהטיח, הלוח או האריח מכסים, הוויכוח עובר לזיכרון. האינסטלטור אומר שהשיפוע היה נכון, הלקוח אומר שהניקוז לא היה שם, ואתם משלמים על הפתיחה.
מה מצלמים לפני שהקיר נסגר
- הקיר או הרצפה בשלמותם, כדי שיהיה ברור איזה חדר זה
- כל תוואי צנרת, כולל החיבור וכיוון השיפוע
- נקודות חשמל ותוואי הכבל, אם הוא עוד פתוח
- סרט מדידה או משקוף בתמונה, כדי שהמקום יהיה ברור אחר כך
- התאריך ברישום ליד התמונה, ואיזו דירה
תמונה רחבה אחת ושלוש קרובות מספיקות. מאה תמונות של אותו חיבור לא עוזרות. הרחבה אומרת איזה קיר. הקרובה אומרת איזה חיבור. אם יש לחץ מים או בדיקת הצפה, מצלמים גם את המד או את המים על הרצפה, לא רק את הצינור היבש.
כותבים מי עשה את העבודה
תמונה בלי שם היא חצי רישום. כותבים את המקצוע, את שם הקבלן, ושהעבודה מוכנה לכיסוי. אם מחכים ללקוח או למפקח שיסתכלו לפני שסוגרים, כותבים גם את זה, ולא מכסים עד שהם ראו או עד שהתאריך שסוכם עבר.
שורה ליד התמונות: חדר רחצה, הרצל 12, קומה שנייה. מים וניקוז פתוחים. אינסטלטור: אבי. מוכן לכיסוי ביום שלישי אחרי בדיקת נזילה. אם הבדיקה לא נעשתה, הקיר נשאר פתוח. כיסוי לפני הבדיקה חוסך בוקר ועולה שבוע כשפותחים שוב.
כשמשהו נכשל אחר כך
טפטוף מתחת לכיור שישה שבועות אחרי המסירה הוא עבודה אחרת מטפטוף שעוד אפשר לראות. עם התמונה יודעים את התוואי, פותחים אריח אחד במקום שלושה, ואפשר להראות ללקוח מה היה שם ביום שסגרתם. בלי התמונה כל החדר הרטוב חשוד, והלקוח שומע שנבדוק במקום זה החיבור הזה.
שומרים את התמונות על הפרויקט, לא בגלריה אישית שנעלמת כשעובד מחליף טלפון. מי שנכנס לעבודה אחריכם, או אתם בעוד חצי שנה, צריכים לפתוח את הפרויקט ולראות את הקיר לפני שנסגר. אותו הרגל עובד לתקרה לפני שלוח גבס סוגר אותה, לרצפה לפני המדה, ולפיר לפני שאוטמים אותו.
הדקה לפני הכיסוי היא הדקה שעוד יש לכם. אחריה נשאר רק מה שנכתב.