הגשם התחיל בתשע. הטיח החיצוני נעצר, הפיגום חלק, והצוות ירד. בפנים אפשר להמשיך שפכטל בחדר היבש. אם לא נכתב כלום, בעוד שלושה שבועות היום הזה נראה כמו יום ריק, והמסירה זזה בלי סיבה שאפשר להראות.
מזג אוויר הוא סיבה לגיטימית לעצור עבודה בחוץ. הוא לא סיבה לשתוק. הלקוח רואה שמיים נקיים אצלו בעבודה ולא מבין למה הפיגום עומד. הודעה באותו בוקר, עם מה נעצר ומה לא, סוגרת את זה.
מה רושמים באותו יום
- מה נעצר בחוץ, ואיזו עבודה
- מה המשיך בפנים, אם המשיך
- מי נשלח הביתה, וכמה שעות כן היו
- האם חומר נרטב, ואיפה הוא מכוסה
- תאריך חדש לעבודה שנעצרה, שאפשר לעמוד בו
הודעה ללקוח: בהרצל 12 הטיח החיצוני נעצר בגלל גשם. בפנים ממשיכים שפכטל בקומה הראשונה. חוזרים לטיח ביום רביעי, אם הקיר יבש. לא מחר בבוקר כברירת מחדל. קיר רטוב לא מקבל טיח רק כי היומן היה פנוי.
תאריך שאפשר לעמוד בו
יום גשם אחד לא תמיד אומר יום אחד של איחור. ייבוש, פיגום רטוב, וצוות שכבר עבר לאתר אחר יכולים להזיז יומיים או שלושה. כותבים את היום שאתם יכולים להחזיק, לא את היום שמרגיע. תאריך שנשבר פעם שנייה עולה יותר מהגשם.
אם העבודה בפנים גם נעצרה, כי אין חשמל או כי החומר בחוץ נרטב, אומרים את זה. לא כותבים שהמשךנו אם הצוות ישב במחסן. שעות ששולמו על המתנה נרשמות כהמתנה, לא כיום עבודה על הקיר.
למה זה חשוב בסוף
שלושה ימי גשם בלי רישום נראים במסירה כמו שבוע איחור שלכם. עם הרישום יש שרשרת: תאריך, מה נעצר, מה זז, ומי עודכן. אם מבקשים הארכת זמן או מסבירים למה חשבון שלב זז, יש דף ולא רק ביום ההוא ירד גשם.
חומר שנרטב נרשם באותו יום: כמה שקים, האם נזרקו, האם הספק מחליף. בלי זה השקים נעלמים מהתקציב, ובחשבון אין שורה. תמונה של הערימה המכוסה, או של מה שנזרק, יושבת עם הרישום.
גשם קורה. יום בלי משפט הופך אותו לאיחור בלי הסבר.