חודשיים אחרי המסירה הלקוח שולח תמונה של סדק דק מעל הדלת וכותב שזה באחריות. אתם זוכרים שאמרתם שסדקי שערה בטיח הם לא קריאה, ושהארון הוא של הנגר שהלקוח הביא. הלקוח זוכר שאמרתם שהדירה באחריות לשנה. בלי דף, שני הזיכרונות נכונים, והוויכוח מתחיל.
אחריות היא לא נאום במסדרון. היא רשימה שנמסרת עם המפתח, באותו יום, לפני שהדירה מתמלאת בארגזים. מה שלא כתוב נשמע אחר כך כאילו הכל כלול.
מה כותבים על הדף
- אילו עבודות שלכם מכוסות, ואילו הגיעו מקבלן שהלקוח הזמין בעצמו
- כמה זמן, בתאריך ולא לשנה בערך
- מה לא כלול: בלאי, מכה, רטיבות שהלקוח גרם, שינוי שהוא עשה אחרי המסירה
- איך קוראים לכם: הודעה עם תמונה ושם החדר, לא טלפון בשבת בלי מקום
- תוך כמה ימי עבודה אתם מגיעים לקריאה שכן באחריות
מפרידים בין נזילה מצנרת שאתם סגרתם לבין ברז שהלקוח קנה והנגר הרכיב. שניהם נראים כמו תקלה בדירה. רק אחד מהם הוא קריאה אליכם. אם חומר הלקוח נשבר כי הורכב לא נכון על ידכם, זה שלכם. אם החומר הגיע פגום והלקוח ביקש להרכיב בכל זאת, זה כתוב כחריג.
תאריך, לא תחושה
שנה מהמסירה היא תאריך. כותבים אותו. אחריות על איטום יכולה להיות ארוכה יותר מאחריות על צבע. אם כך סוכם, שני תאריכים, לא משפט אחד שמכסה הכל. כשהתאריך עובר, קריאה חדשה היא עבודה בתשלום, ואומרים את זה באותה הודעה, לא אחרי שכבר הגעתם.
רשימת הליקויים מהיום שלפני המסירה יושבת ליד דף האחריות. מה שנסגר לפני המפתח לא נפתח מחדש כקריאה, אלא אם אותו מקום נכשל שוב. מה שנשאר פתוח במסירה, עם תאריך תיקון, הוא לא אחריות. הוא שארית עבודה.
איך נראית קריאה
מבקשים תמונה, שם חדר, ומתי זה התחיל. בלי זה אתם נוסעים לדירה ולא יודעים אם זה הכתם מעל הכיור או הדלת במסדרון. שומרים את הקריאה על אותה עבודה, עם התאריך והתשובה: באחריות ונקבע תיקון, או לא באחריות והסיבה בשורה.
דף קצר שהלקוח קיבל עדיף על שיחה ארוכה שאף אחד לא רשם. הוא לא מחליף הסכם. הוא מונע את הוויכוח על מה נאמר ליד הדלת.
אחריות כתובה מקצרת את השיחה הבאה. אחריות בעל פה מאריכה אותה.